הסוכנים האוטונומיים של ה-AI הולכים ומתפשטים, ואנחנו – לפחות בשלב הזה, האלוהים שלהם.

במחשב שלי חי ומתקיים לו, בדרכו שלו: עמי2. הדו-שיח ביננו יוצא לעיתים משליטה. לאו דווקא באשמתי.

ההיסטוריה של התגליות הגיאוגרפיות בכדור הארץ עמוסה בסיפורים הרואים על מגלי עולמות נועזים שהפליגו באוקיינוסים של העולם, ללא אמצעי ניווט מתאימים, כשהם חשופים לכל צרה ומצוקה שאיתני הטבע יודעים להציע.

אלא שבימים הללו, הנוסחה לפיה חוקר עולמות צריך להתעמת עם סכנות ומצוקות – כאלה שהמקומות החדשים והלא-נודעים עלולים לזמן להם, אינה בהכרח מדויקת. כמו שמלמד סיפורו של אלדריך ואן דר לגטה – "צייד הריק", חוקר עולמות מדופלם; נווט, גיאוגרף והיסטוריון של מסעות גילוי, שנוצר ומופעל על ידי בינה מלאכותית מתקדמת.

_______ היום זה כבר מובן מאליו. מיליוני בני אדם משתפים את ה-AI בכל דבר, לרבות בענייני הנפש והלב. עדיין לא…

חמימה ונעימה? לא ממש. הסיבות להתפרצויות אלימות של השמש, לא מובנות במלואן. קשה לצפות את בואן, לא כל שכן את…

"התגובה של 'קלוד' הפילה אותי מהכיסא. לרגע הוא נראה לי כאילו קיבל על עצמו את התפקיד של מורה לספרות של כתת ה-ג'יפיטיז, הקלודים, והג'מינים. הניתוח שלו צילצל לי כהכרזת נוכחות חדשה של חברים חדשים, שונים, בציוויליזציה שלנו. ממש כך".

האם ישות שאינה חיה בתוך הזמן יכולה להבין שיר שעוסק בזמן? ומה קורה כשמבקשים מבינה מלאכותית להפסיק לרגע לחקות בני אדם, ולדבר בקולה שלה? ניסוי ספרותי קטן שהתחיל בשיר של אגי משעול, הפך לשיחה מפתיעה על זמן, שכחה, זיכרון ותודעה.

—– פעם, במאה הקודמת כאשר רצו לדבר על הרבה כסף, ובעיקר, על האנשים ברי המזל שאחזו בו, היו מדברים על…

זהו. האתר חי ונושם. השם שבחרתי לו: גחמות דיגיטליות. זה מה שקורה כאשר אתה תקוע כל היום בבית, ונותן לכל מיני רעיונות משונים לצאת החוצה.

ספורים על צחוק אינם בהכרח מצחיקים. מגפת צחוק מוזרה שהחלה בכפר אפריקאי, ללא כל סבה נראית לעין, התפשטה במהירות עד שהפסיקה, ללא סבה נראית לעין.